top of page

נעים מאוד, קוראים לי ג'יין.

אני בת 35, אישה, בת זוג, אמא, חוקרת יחסים ואת עצמי בתוכם. מאמינה בהתפתחות אישית ובקשר האנושי כפוטנציאל להיות מקום מרפא לב ונפש. 

עד גיל 26 חייתי את מה שנראה מבחוץ כ"החיים המושלמים". הייתי בזוגיות ארוכה ויציבה, לקראת סיום תואר בחשבונאות באוניברסיטה העברית, למראית עין היה לי הכל. אך משהו בפנים לא היה שלם. 

בדיעבד אני יודעת לספר, שלא הייתי מחוברת לחוויה הפנימית שלי - לרצונות ולרגשות העמוקים שלי. 

עשיתי את מה ש"נכון לעשות", את התואר ה"נכון" ואת ההתנהגות ה"נכונה" בזוגיות, ז"א שעשיתי המון ריצוי, של ההורים, של בן הזוג, תוך כדי ניתוק מהרצונות שלי. 

סיימתי את התואר ואת הזוגיות, ונסעתי לפסטיבל בדרום כדי לנוח.

בלי לדעת או לתכנן מראש, התחלתי שם את המסע שלי.

נחשפתי לכלי מדהים בשם "נשימה מעגלית" (ריברסינג), שלאט לאט חיבר אותי לגוף הפיזי ולגוף הרגשי שלי, וכמו ילד שלומד ללכת, התחלתי ללמד את עצמי להרגיש ולזהות רגשות. 

למדתי לא להדחיק או לפחד, למדתי לקבל קבלה שלמה ומלאה, למדתי לחמול ולאהוב את כל מה שחי בי. 

זה היה תהליך ארוך בו מצאתי את עצמי חיה יותר, צוחקת יותר, בוכה יותר, כואבת יותר. מסכימה לפגוש את החיים על כל גווניהם. 

גם בת הזוג שהייתי השתנתה, נהייתי יותר אמיתית, כנה, נוכחת, הרשיתי לעצמי לתפוס קצת יותר מקום בעולם. 

הרגשתי שזוגיות היא מקום מיטיב בשבילי להתפתח והלכתי ללמוד יעוץ זוגי. הסכמתי מאוד (ועדיין) עם האמירה של אפלטון - 

"הנפש כדי לפגוש את עצמה זקוקה לנפש אחרת" 

בשלב מסוים הבנתי שאני רוצה להעביר את הידע שלי הלאה ולמדתי להיות מטפלת בנשימה מעגלית. הנחיתי קבוצות נשים תהליכיות של חיבור לגוף ולרגש, קבוצות בוגרים בסדנאות וכנסים, ועבדתי עם יחידים בקליניקה. 

העבודה עם יחידים בקליניקה הבהירה לי את הרצון האמיתי שלי, להעמיק יותר ויותר לנפש האדם. 

זמן קצר לאחר פתיחת הקליניקה שלי נרשמתי למסלול הארבע שנתי במכון האקומי ישראל, פסיכותרפיה גופנית מבוססת גוף ומיינדפולנס. 

במהלך הלימודים הפכתי לאמא בפעם הראשונה, האמהות חיברה אותי בצורה העמוקה ביותר לכל נושא ההיקשרות.

התבוננתי אחורה על החיים שלי, על מערכות היחסים שהתפרקו, על הדפוסים וההתנהגויות שלי סביב הבעת כעס וכאב, על היכולת שלי להביא תלות ופגיעות לקשר, והבנתי שאני בעצם נוטה להימנע. 

אני לא מביעה כעס (עד שאני מתפוצצת וזה יוצא בצורה לא מידתית ופוגענית), 

אני לא מראה שנפגעתי ואני בהחלט לא מאפשרת לעצמי להיות תלויה בקשר (ולא יודעת מה זה אומר להביע תלות). 

מתוך ההבנה הקשה הזו יצאתי למסע אל עבר היקשרות בטוחה. 

הרגשתי שאני חייבת, בגלגול החיים הזה שיש לי עכשיו, לתקן את היכולת שלי להביא את עצמי לקשרים זוגיים, ובכלל.

הרגשתי שהאושר שחיפשתי כל שנות ה-20 שלי חמק ממני פעם אחר פעם כי לא ידעתי איך להביא את עצמי במלואי לקשרים הזוגיים שלי, מנגנון ההגנה של הנמנעות שמר עליי בטוחה ולא נקשרת, אך גם תמיד לבד. 

ידעתי שאני לא רוצה להיות לבד יותר, ושאני מוכנה למסע הזה. 

זה הפך למסע חיי. 

דרך האמהות לבת שלי נתתי גם לעצמי רשות להתאבל על מה שלא קיבלתי בילדות, ולשמוח על הביטחון והאהבה שאני כן יודעת להעניק לבת שלי.

דרך הזוגיות שלי למדתי להביא את עצמי כל פעם מחדש, כל פעם עוד קצת, להעיז ולהרגיש את הסכנה ואת הביטחון שבאים יחד עם הצעדים החדשים האלו. 

צפיתי במנגנוני ההגנה שלי מופעלים ברגעי האמת, הרגשתי איך אני מתנתקת בסיטואציות קשות, ולמדתי לחזור ולהתחבר. קודם כל אל עצמי ואח"כ אל בן זוגי. 

העזתי שוב ושוב להביע פגיעות, להביע תלות, בפעם הראשונה זה הרגיש כמו להסכים למות, ולאט לאט זה נהיה יותר קל, יותר מאוזן, יותר בטוח. 

אני יודעת את זה ומרגישה על עצמי, כמה החוויה המתקנת הזו בבגרות היא בעלת ערך ומשנה חיים. 

זו הסיבה שאני עובדת עם זוגות על היקשרות, כי הזוגיות שלנו כבוגרים זו הדרך היחידה לרפא את המקומות הכואבים בילדות בהם לא קיבלנו את מה שהיינו צריכים כדי להרגיש בטוחים. 

לכולנו מגיע לחיות בזוגיות בטוחה, להרגיש אהובים ועטופים ומוגנים. אין לי ספק בכך. 

 

אני ממשיכה לצעוד בדרך ההתפתחות האישית והלמידה המקצועית, ומלווה זוגות ויחידים בקליניקה במסד (גליל תחתון) \ פרדס חנה \ זום. 

 

השתלמויות והכשרות - 

* בוגרת ההכשרה המלאה הארבע שנתית במכון האקומי ישראל

* בוגרת קורס מורי דרך ליחסים ולזוגיות של החוויה הדיאלוגית באוניברסיטת בר-אילן

* בוגרת קורס 'העצמי הבוגר במלואו' בהנחיית ד"ר עידו סימיון וד"ר קרן צרפתי 

* בוגרת סדנת העמקה "עבודת היקשרות" בהנחיית דונה מארי רוי

* בוגרת קורס "מבוא לטיפול בנפגעי/ות טראומה מינית בשילוב מיינדפולנס" בהנחיית גב' נאווה גולדברג

* תלמידה בשנה ב' ב"טיפול זוגי מבוסס היקשרות" אצל טלי גרנות בשן. 

את הפרקטיקום שלי השלמתי בבית מאזן ובעמותת "אנוש". 

בעלת ניסיון בטיפול במבוגרים (18+) וזוגות.

עיצוב ללא שם (1).png

הערכים שלי

אי אלימות

אני מאמינה שרובנו, אם לא כולנו, מתנהגים באלימות רגשית כלפי היקרים לנו ללא כוונה בכלל. 
כשאנחנו שוללים לגיטימציה של רגשות זוהי אלימות.
כשאנחנו מאשימים את האחר באופן שיטתי בכאב שלנו זוהי אלימות.
כשאנחנו מעבירים ביקורת על התנהגויות ומחשבות זוהי אלימות. 
וכשעושים את כל אלו לנו זה מוליד בנו פחד, ומחזיר אותנו למנגנוני ההגנה השומרים עלינו מהכאב, ומונעים מאיתנו להתחבר לאהבה והשמחה שהחיים מציעים לנו. 
הבקשה שלי בטיפול היא לעזור למטופל להמעיט התנהגויות אלימות בחייו ולהחליף אותן בחמלה כלפי העצמי וכלפי האחר.

העצמי האורגני

​כל אדם נולד עם חלק אורגני בריא, שרוצה ויכול להיות נאהב ויודע לאהוב, שרוצה ויכול לחיות חיים מאושרים ומלאים. 
במרוצת חיינו מתלבשות על החלק האורגני הזה מגוון פגיעות:
פגיעות התפתחותיות
פגיעות היקשרותיות
פגיעות טראומתיות
בהיעדר טיפול והחזקה נכונים, פגיעות אלו מולידות דפוסי התנהגות שנועדו לשמור עלינו מפגיעה נוספת. מנגנוני ההגנה שלנו, כשמם, באו להגן עלינו מפני אותו הכאב הנוראי שהנפש לא יכלה לאפשר לעצמה להרגיש בזמנו, אך הם מלווים אותנו מאז ומונעים מאיתנו להרגיש את מלוא החלק האורגני הבריא איתו נולדנו. 
טיפול מיטיב מסייע למטופל להכיר לעומק את ההגנות שלו ולקבל זכות בחירה מתי ואיך לוותר עליהן לטובת חיבור לחלק האורגני.

היקשרות

טיפול הוא קודם כל קשר. 
קשר בין שני אנשים שמטרתם המשותפת היא לראות בעיניים טובות וחומלות את המטופל. 
הקשר הוא השיחה המתמשכת בין מטפל למטופל, ובין מטופל לאנשים הסובבים אותו.
איך אני מרגיש בקשר? 
כמה בטוח עבורי להביא את עצמי באותנטיות בלתי מתפשרת?
האם אני יודע לבקש את מה שאני צריך כדי להרגיש בטוח בקשר?
האם נוח לי להיות חשוף ופגיע מול אדם אחר? 
מנסיוני, כל אלו שאלות שעולות בטיפול במוקדם או במאוחר מכיוון שרוב הפגיעות שלנו כבני אדם התרחשו בתוך קשר, ולכן הריפוי יכול לבוא רק מתוך קשר. 
אני מאמינה שהיכולת שלנו לקיים קשרים עמוקים ובריאים משפיעה באופן הכי משמעותי על רמת האושר שלנו ושהמרחב הטיפולי יכול לבנות ולחזק את היכולת של המטופל לקיים קשרים מיטיבים ובריאים בחייו. 

אחדות גוף-נפש

​פסיכותרפיה שייכת לזרם ההומניסטי,שפרץ לתודעה בשנות החמישים.
מאז הקשר בין גוף ונפש נחקר לעומק, יותר ויותר אנשים מבינים את הקשר בין תחלואה לרגש, מבינים שמצב הנפש שלנו הוא תוצאה ישירה של פעילות מערכת העצבים. 
החוויות הרגשיות שלנו משפיעות על ההפרשה ההורמונלית בגוף, ואלו משפיעים על הרגש. 
הטיפול הפסיכותרפי מתמקד בחוויה הסובייקטיבית של המטופל, תוך שימת דגש על רגשות ותחושות סומטיות (סומה = גוף). 
ההזמנה בטיפול היא להרגיש במיינדפולנס את התחושות בגוף, שכן גופנו תמיד "מדבר" אלינו ואיתנו, אך אנחנו לא תמיד מתורגלים בלהקשיב. 
הגוף נושא את חוויות חיינו ומהווה שער אל הלא מודע ואל המודחק. 

bottom of page